דניאלה זילברשטיין אסלן-מעצבת צורפת
בצלאל
מבחר עבודות שנעשו במסגרת התואר הראשון בצורפות והתואר השני בעיצוב תעשייתי ב"בצלאל"
חלק גדול מן העבודות הוצגו בתערוכות שונות בארץ ובעולם
מכוניות שונות וקוטביות באופיין, ייעודן ובמראה שלהן. האחת בעלת מראה כפרי, נאיבי, לא מוחצן. מנגד, רכב שמייצג את המוחצנות, ראוותנות, כסף ומיניות – השברולט. ע"י אפיון התכונות השונות ששני הרכבים משדרים, יצרתי שתי מערכות לבוש האחת: דה שבו, מערכת לבוש מעוגלת, משעשעת, כשהולכים איתה היא קופצת, הפנים מוסתרים בצניעות מאחורי שמשות משקפי השמש. השברולט, מערכת לבוש מינימאלית, זועקת בצבעוניותה, מוחצנת ומינית. ממוסגרת באלמנטים של ניקל ומרופדת עור.
בגיל חמש הוריי הגשימו לי חלום, שיעורי נגינה בכינור. אהבתי את הכינור, אך פחות את התרגול וההתמדה. אהבתי במיוחד את תחושת החיבור של כרית העץ שחורה עם הסנטר שלי, חיבור מושלם, השענות מרגיעה. הכינור מסמל את הנשגב, היפה. כלי בעל צליל מושלם ומראה מוקפד בצווארון ביקשתי להעביר חוויה של געגוע לכינור, לאותה תנוחה - לקבע ולהנציח אותה. הצווארון קשיח, מרופד עור בהיר ורך מבפנים, ועור שחור מבחוץ, מתאים לצוואר שלי היום ומאפשר לי להישען עם הסנטר על כרית שחורה.
האם נעל היא הכרח קיומי לאדם, האם היא לשם הכסות או צורך חומרי שהתפתח במרוצת השנים? אם לא היינו נוהגים לנעול נעליים, סביר להניח שעור כף הרגל היה הופך קשה ותפוח. קרוב לודאי שהיינו מקבלים בהבנה את אסתטיקת כף הרגל, על הבליטות שלה, ציפורניים חשופות, עור קשה שפגעי הזמן והגיל נכרים בו בתחילת המחקר שלי, בדקתי מהו אותו המינימום שיש להקשות בכריות כף הרגל, ע"מ למנוע חיכוך ופציעה. יצרתי מדרך שמי שיוצר שיח בין גוף האדם, פונקציונאליות, פשטות החומר, יופי וכיעור וכיצד אנו מבטאים אותו.
שישה אובייקטים לגוף אדם המקבעים תנועה/תנוחה המאפיינת את שחקני השח (סוס, צריח, בישופ, מלכה, מלך וחיל.) בעבודה זו בחרתי לקבע תנועות גוף שמאפיינות את כל אחד מששת דמויות המשחק ומיוצגים בחומרים המזוהים עם הדמות.
מייצג את הענווה הצניעות וגם ממלכתיות: סרטי בד שחור ארוכים עם קופסת כסף ובתוכה משקולת שגורמת לראש לנפול מטה בענווה, יחד עם חומרים יקרים ומקושטים. חומר: בד, כסף, משקולת פלדה.
שני כיווני מחקר מקבילים: מחקר על העור, וניסויי מעבדה על מנת ליצור ולפתח עור סינטטי? בשיתוף מחלקת שיקום הפה ב"הדסה" ובה משחזרים איברים באופן מלאכותי (שתלים סינטטיים), ד"ר ענת שרון מחקר על אופן ביצוע הניתוחים, הטמעת השתלים, ואופני מתיחה וגזירת העור בניתוחים כירורגיים. בשיתוף, מח' כירורגיה פלסטית, שערי צדק.
מסקנות מן המחקר החזותי של המסננות ישנה מחשבה כיצד לחורר את חורי המסננת. פרט לגודלו של החור שלרוב נקבע ע"י הפונקציה והחומר אותו יש לסנן, מושקעת מחשבה רבה באופן סידור החורים, הקשר בין החורים, הסימטריה, הרווח שבין החורים והעיטוריות. זהו סידור שאינו מקרי, ולרב מדויק, על אף העובדה שרבות מהן חוררו ביד. ניתן להבחין בקשת שנעה מקישוטיות ועיטוריות לפרטים ועד לסימטריה סכמטית ומדויקת, כאשר ביניהן נמצאות צורות של סמלים וצורות חורים פחות שגרתיות, מעוין למשל.
כף, סכין ומזלג – סתיו טקס עריכת השולחן מכתיב: סכין וכף מימין לצלחת ומזלג משמאלה. ניסיתי ליצור סדר חדש ע"פ הסדר הקיים: כף, סכין ומזלג מימין לצלחת, אך באותו הסדר: כף עליונה – לארוחה הראשונה, המרק. מתחתיה מימין סכין ומשמאל מזלג. צורת הכלים מרמזת לנו על מיקומם: סכין ומזלג יחד יוצרים שקע עליו הכף מונחת. העיצוב של הסט בהשראת הסתיו, העצים המוארכים והערומים בשלכת.
שלושה איברים: מסע אחורה בזמן, בתחנות משמעותיות בחיי בעיר הולדתי ירושלים יצקתי שלושה איברי חישה מפני בשעווה: אף, אוזן ופה ויצאתי למסע בין תחנות שונות ומשמעותיות בחיי בעיר הולדתי, ירושלים. בכל מקום שכזה, המסתי את שעוות אחד האיברים על משטח פיזי וכאשר השעווה התקררה, ניתקתי אותה בעוד היא משאירה חותם שלי על המשטח, ועל השעווה שלי נדבק ונאסף משהו מן המקום ההוא.
תמיד חששתי שאם אשאל את אבי על התקופה ההיא, זה יגרום לו צער מיותר, שהרי נאמר כבר הכול. אבל באחד מביקוריו בארץ החלטתי להעז ולשאול. להפתעתי הוא החל לספר, לפרט בשטף, להזכיר שמות. אני גמעתי כל מילה וכתבתי את דבריו במשך שעות ארוכות. כשרציתי להקליט אותו כבר היה שוב על המטוס, בדרכו הרחק מכאן. כבר יותר משנתיים שאני מתעדת את שיחותיי עם אבי, תמיד ממרחק, דרך מיילים, שיחות טלפון וסקייפ. במשך הזמן הצטרפו לשיחות שלושה רישומים, בהם צייר את זיכרונותיו כילד. רישומים אלו נתנו עוגן לשיחות בינינו. בעקבותיהם יצרתי חפ
Daniella Zylbersztajn-Aslan All Rights Reserved © 2014 | דניאלה זילברשטיין-אסלן | קיבוץ מעלה החמישה | טל‘ 054-6686871 | טלפקס- 02-5347345