בגיל חמש הוריי הגשימו לי חלום, שיעורי נגינה בכינור. אהבתי את הכינור, אך פחות את התרגול וההתמדה. אהבתי במיוחד את תחושת החיבור של כרית העץ שחורה עם הסנטר שלי, חיבור מושלם, השענות מרגיעה. הכינור מסמל את הנשגב, היפה. כלי בעל צליל מושלם ומראה מוקפד בצווארון ביקשתי להעביר חוויה של געגוע לכינור, לאותה תנוחה - לקבע ולהנציח אותה. הצווארון קשיח, מרופד עור בהיר ורך מבפנים, ועור שחור מבחוץ, מתאים לצוואר שלי היום ומאפשר לי להישען עם הסנטר על כרית שחורה.